כמעט כל הורה שמגיע לגישור בטוח שהוא יודע מהי ״טובת הילדים״ – ושבן או בת הזוג פשוט לא מבינים אותה. אבל בפועל, האמת היא שכל אחד מההורים יוצק לתוך המונח הזה תוכן אחר, בהתאם לערכיו, לחוויותיו ולתפיסת עולמו.
״טובת הילד״ בעיני הורה אחד יכולה להיות יציבות – להישאר בסביבה מוכרת, קרוב למשפחה המורחבת, עם חברים מהגן או בית הספר. בעיני ההורה השני, ״טובת הילד״ עשויה להיות הזדמנות להתפתחות – מעבר לסביבה חדשה שתאפשר לו לממש את הפוטנציאל שלו, לרכוש מיומנויות חדשות ולצמוח. ווכש״טובת הילד״ נבדקת ונשקלת בבית המשפט, זה נעשה בהתאם לנסיבות ולתפיסות משפטיות, ועל כן ״טובת הילד״ עלולה להתפרש באופן אחר לגמרי.
מה שחשוב להבין הוא ש״טובת הילדים״ אינו מושג קבוע – זהו מושג המשתנה עם הזמן, עם הגיל ועם הצרכים המתפתחים של הילדים עצמם. לכן, בגישור, במקום להתבצר בהגדרה אחת נכונה, אנחנו עובדים יחד כדי להבין איך למצוא פתרון שיענה על הצרכים האמיתיים של הילדים, כאן ועכשיו, ויהיה גמיש מספיק גם להמשך הדרך.